
אחדות פנימית = אחדות חיצונית כאן קורה הקסם של ההולוגרמה:ברגע שאת עושה את ההפרדה (גבריאל), את מפסיקה את הפירוד הפנימי. את חוזרת להיות אחת עם עצמך.באותו רגע, ההולוגרמה משתנה: בגלל שיש אחדות פנימית, המציאות החיצונית חייבת להקרין לך אחדות. פתאום המפגש עם האחר הוא לא "התנגשות" אלא הדהוד של שלמות.